מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ומעה ואח'

פסק דין

לפני תביעה עקב תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב ביום 11.9.2011 (להלן: "התאונה").

הצדדים וטענותיהם -

התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") היתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של רכב מסוג שברולט מליבו (להלן: "רכב התובעת"). במועד התאונה נהג ברכב התובעת מר גלעד צור (להלן: "גלעד").

הנתבע 1, מר לוטפי ג'ומעה (להלן: "לוטפי"), היה בזמנים הרלבנטיים הבעלים של רכב שאף הוא היה מסוג שברולט (להלן: "רכב הנתבע"), ואשר היה מבוטח אצל הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ. שני הנתבעים יחד יכונו להלן: "הנתבעים".

לטענת גלעד, הוא נסע בכביש עכו חיפה, בדרכו מעכו, וכאשר הגיע לצומת ליד הקריון (ליד בית משפט השלום בקריות) ביקש לפנות שמאלה לכיון הכביש שמוביל לנצרת. מסביר גלעד כי ישנם שני נתיבים אשר מהם ניתן לפנות שמאלה לכיון נצרת וכי הוא עמד בנתיב הימני מתוך השניים. לטענתו, הוא נכנס לצומת לביצוע הפניה שמאלה כאשר היה אור ירוק ברמזור המתאים וכי בעודו בצומת – לפתע הגיע לוטפי, מכיון חיפה, במסלול הנסיעה המוביל צפונה לעכו – ופגע בו. בהתאם, לטענת התובעת האחריות לקרות התאונה רובצת על שכם הנתבעים והיא עותרת לפיצוי בגין נזקיה – בסכום של כ-35,350 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

לוטפי מנגד, טוען כי הוא היה במסלול הנסיעה לכיון עכו, אחרי שהיה בקריון. לטענתו הוא עמד ראשון לפני קו העצירה ברמזור אדום וחיכה לאור הירוק על מנת לסוע צפונה. לטענתו, היו שני נתיבים המאפשרים את הנסיעה ישר לכיון עכו והוא היה בימני מתוך השניים. לוטפי מסביר כי כאשר הופיע האור הירוק בנתיב הנסיעה שלו הוא החל בנסיעה אך מיד לאחר תחילת הנסיעה – פגע בו גלעד, שהגיע במהירות מצד שמאל שלו, וכך ארעה התאונה.

דיון והכרעה –

לפני העידו גלעד, לוטפי, אביו של לוטפי שהיה עמו ברכב, מר סעיד גומעה (להלן: "סעיד") ומומחה מטעם הנתבעים, מר יצחק גובאני (לגבי חוות דעתו נ/1). עוד הוגשו מסמכים ותמונות.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות הנוספות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות. כיון שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקר נימוקי.

אני יוצאת מנקודת ההנחה שהרמזורים בצומת פעלו כתיקונם ביום האירוע ובוודאי שיש להניח שהרמזורים אינם מאפשרים לרכבים לפנות מהנתיב בכיון חיפה שמאלה לכיון נצרת באותו הזמן שהם מאפשרים לרכבים לסוע במסלול הנגדי בכיון עכו. אעיר כי חוות הדעת אינה יכולה לסייע במאום לגבי נושא זה שכן היא אינה מתארת את המצב נכון ליום התאונה, ובכל זאת – האמור הינה הנחת היסוד הסומכת על חזקה של תקינות לגבי תיפקוד הרמזורים, אלא אם צד מסוים יציג הוכחות לגבי מצב דברים אחר.

לכן, המחלוקת דכאן הינה מי משני הנהגים נכנס לצומת בשעה שמן הראוי היה להמנע מכניסה לצומת. אפשרות אחת היא שגלעד פנה שמאלה וביצע את הפניה כאשר היה לו אור ירוק, ואז – המשמעות הינה שלוטפי נכנס לצומת באור אדום. האפשרות השניה היא שגלעד נכנס לצומת כשהיה לו אור אדום (או כמעט אדום) ולוטפי דווקא נכנס באור ירוק מבחינתו. במחלוקת זו – מצאתי כי התביעה לא הצליחה לשכנע אותי כי האפשרות שהיא מציעה מסתברת יותר מהאפשרות שמנגד.

ראשית, אני מקבלת את עדותו של לוטפי, אשר נתמכה בעדותו של סעיד, לפיה לפני התאונה הוא עמד באור אדום והיה "הראשון" בקו העצירה. גרסה זו לא נסתרה על ידי גלעד או בכל אופן אחר ושני העדים תיארו באופן זהה את מיקומם בשניות שלפני התאונה (עמ' 5 שורה 5 ועמ' 6 שורות 20-22). אם כך – לא סביר כי לוטפי יכנס לצומת כשהאור עדיין אדום. מי שעומד בקו העצירה באור אדום, מחכה לחילופי האורות, והוא לא יתחיל לסוע לפתע פתאום באור אדום. יותר סביר כי גלעד היה זה אשר "ניסה לגנוב" את האור הירוק שהיה לו לפני שהיה ללוטפי אור ירוק. נדמה לי שהאפשרות שגלעד ניסה להשלים את הפניה "בכל מחיר" סבירה יותר, והמשמעות הינה שהוא נכנס לצומת כאשר הרמזור מכיון הנסיעה שלו כבר היה אדום או "כמעט אדום" (צהוב מהבהב). היה על גלעד להמנע מכניסה שכזו.

שנית, יש לראות כי שני הצדדים כשלו בהבאת ראיות לגבי מכוניות נוספות שהיו לצידן. גלעד טוען כי הוא ביצע את הפניה בנתיב הימני וכי לשמאלו היתה עוד משאית שביצעה את הפניה במקביל אליו. טענה זו עולה על מנת ללמדנו שהוא נכנס לצומת באור ירוק כיון שגם המשאית עשתה כן. אלא שנהג המשאית לא העיד. בדומה – טוען לוטפי כי במקביל אליו בקו העצירה עמדה מונית. אף לוטפי מבקש ללמדנו שלא רק הוא היה בעצירה באור אדום טרם הנסיעה אלא גם המונית. ברם אולם, גם נהג המונית לא העיד. במצב זה, החוסר הראייתי יפעל לחובת שני הצדדים, אך ביתר שאת לחובת מי שנטל ההוכחה רובץ על שכמו.

שלישית, יש לראות כי גלעד אישר כי הוא הגיע לרמזור כאשר היה מופע ירוק ולמעשה היה בנסיעה רציפה. הוא אף נשאל אם היה הראשון שהגיע לצומת לביצוע הפניה והשיב כי היו רכבים לפניו שביצעו את הפניה, וכדבריו: "הייתי בין האחרונים" (עמ' 2 שורה 5). לא הוכח מה היה משך המופע הירוק לגבי הפניה שמאלה, אך אם כבר הספיקו לעבור רכבים לפני גלעד, כפי שהוא עצמו העיד, מתחזקת האפשרות שהוא "ניסה להספיק" לבצע את הפניה למרות שהאור כבר התחלף לאדום או כמעט התחלף.

רביעית, יש לראות כי גלעד טען שהיה עוד רכב אחריו או אחרי המשאית, שצפצף לו ושהספיק אף הוא לבצע את הפניה, לאמור: "הרכב שצפצף לי עוד הספיק גם הוא לעבור, הוא עקף אותי משמאל ונסע" (עמ' 2 שורה 8), אלא שמשמאלו של גלעד היתה המשאית ולא יתכן שבתוך הצומת המשאית תסע כל כך מהר עד כדי שאותו רכב "מצפצף" ימהר אחריה ותוך כדי כך יעקוף את גלעד.

חמישית, יש לראות כי גלעד נשאל אם בפעם הראשונה שהוא ראה את הרמזור שמתייחס לנתיב נסיעתו היה בו אור ירוק, הוא השיב: "אני לא זוכר" (עמ' 2 שורה 27).

סיכום -

אשר על כן, התביעה נדחית ועל התובעת לשלם לנתבעים ביחד הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ (כולל מע"מ). לא מצאתי לפסוק הוצאות בכל הנוגע להגשת חוות הדעת מטעם המומחה, לרבות עלות שכרו בגין ההופעה בבהמ"ש, שכן אינני בטוחה שההגשה היתה הכרחית במקרה זה.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: